מנכ"לים מכירים היטב את הרגע הזה. המצגת ברורה, הוגדרה אסטרטגיה וההחלטה התקבלה. ההנהלה מיושרת.
ומבחינתכם, הארגון אמור להתחיל לזוז… אבל אז המציאות מתחילה להתערב.
דווקא משום שהכול נראה כל כך ברור בחדר הישיבות, הפער שמתגלה בשטח מפתיע יותר.
החלטות מתעכבות ומשימות נופלות בין הכיסאות. יחידה אחת מתקדמת מהר יותר מהאחרת. פרויקט שהיה אמור להסתיים בתוך חודש נמשך שלושה.
ובישיבת ההנהלה הבאה מגלים שהארגון הבין את הכיוון, אבל הביצוע עדיין רחוק.
בנקודה הזו מתחיל בדרך כלל החיפוש אחר הבעיה.
המכירות לא עומדות ביעדים? מחזקים את מערך המכירות. יש צוואר בקבוק בתפעול? משנים את התהליך. לקוחות נוטשים? משקיעים בשירות.
אבל שיפור במכירות מגדיל את העומס על התפעול. שינוי בתהליך משפיע על מערכות המידע. שינוי במבנה משנה את הדרך שבה מתקבלות החלטות. הכנסת טכנולוגיה חדשה משפיעה על תפקידים, ידע ועל הממשקים שבין אנשים.
כי הארגון האמיתי לא נמצא רק בקופסאות של התרשים הארגוני. הוא נמצא במעברים שביניהן.
במקום שבו מידע צריך לעבור מאדם לאדם, במקום שבו החלטה צריכה להפוך לפעולה, במקום שבו שתי יחידות צריכות לפעול יחד, ולענייננו, במקום שבו אסטרטגיה צריכה לעבור מחדר הישיבות אל השטח.
לכן אחד העקרונות המרכזיים בתפיסה שלי הוא: ביצועים לא נוצרים רק בתוך המחלקות. הם נוצרים בממשקים ביניהן.
כמו במרוץ שליחים. אפשר להציב בכל מקטע את הרצים המהירים והמקצועיים ביותר. אבל אם העברת המקל אינה טובה, לא משנה כמה כל אחד מהם מצטיין בפני עצמו, המרוץ כולו נפגע. כך גם בארגון.
הפער בין מה שהארגון מסוגל להשיג לבין מה שהוא מצליח לבצע בפועל הוא מה שאני קורא לו "פער הביצועים".
ובמצב כזה, עוד כלי, תהליך או שינוי נקודתי לא בהכרח יסגרו את הפער. כשהמקור לפער הוא מערכתי, פתרון נקודתי עלול פשוט להעביר את החיכוך ממקום אחד לאחר.
אז מהי האנטומיה הארגונית?
זו דרך להסתכל על הארגון כמערכת של קשרים, תלויות, זרימות וממשקים.
לא רק מה קורה בתוך כל יחידה, אלא מה קורה בין היחידות. איך מידע, החלטות ואחריות עוברים במערכת. איך אסטרטגיה הופכת לביצוע. כי ביצוע הוא לא רק תוצאה של אסטרטגיה טובה. ביצוע הוא יכולת ארגונית בפני עצמה.
שם, לא פעם, נמצא פער הביצועים.
אם הפער בין החלטות טובות לביצוע בפועל מעסיק גם אתכם, מעניין אותי לשמוע: איפה אתם פוגשים אותו בארגון שלכם?
